מלונות אפריקה ישראל בע"מ נ' מלונאות והשקעות אשדוד בע"מ

החלטה

רקע

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני אשר הוגשה ע"י המבקשת במעמד צד אחד ולפיה מתבקש בית המשפט ליתן:

צו מניעה זמני האוסר על המשיבה ו/או מי מטעמה לבטל באופן חד צדדי את הסכם הניהול שנכרת בין המבקשת למשיבה;

צו מניעה זמני האוסר על המשיבה ו/או מי מטעמה להתקשר עם צדדים שלישיים למתן השירותים נשוא הסכם הניהול שנכרת בין המבקשת למשיבה, לרבות ליטול בעצמה את זכויותיה של המבקשת בהתאם להסכם הניהול;

צו מניעה זמני האוסר על המשיבה ו/או מי מטעמה לבצע כל פעולה אשר יהא בה כדי לפגוע בזכויותיה של המבקשת בהתאם להסכם הניהול;

לחילופין, ליתן למבקשת כל סעד נוסף או אחר, כפי שימצא לנכון, בנסיבות העניין, שיהיה בו כדי לשמור על זכויותיה של המבקשת עד שינתן פסק הדין בתובענה העיקרית.

2.המבקשת, מלונות אפריקה ישראל בע"מ, עוסקת בניהול בתי מלון ומתן שירותי ייעוץ וליווי מלונאי. המבקשת בעלת זיכיון להפעלת מותג המלונאות "קראון פלאזה" ו"הולידיי אין". המשיבה בעלת זכויות הבעלות במקרקעין המצויים בריביירה הדרומית של חוף הים באשדוד. המשיבה הקימה במקרקעין בית מלון (להלן: "המלון"). אמצעי השליטה במשיבה הוחזקו במועדים הרלבנטיים ע"י שמעון צרפתי וע"י החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ בחלקים שווים. יצוין כאן כי בדיון במעמד הצדדים ציין ב"כ המשיבה כי לאחרונה הוסכם בין בעלי המניות במשיבה כי חברת צרפתי שמעון בע"מ (להלן-" צרפתי") תרכוש את אמצעי השליטה המוחזקים ע"י החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (להלן: "חפא").

3.ביום 28.4.2008 נחתם בין הצדדים הסכם (נספח 1 לבקשה) במסגרתו נמסרה למבקשת זכות הניהול של המלון על מנת שתפעילו תחת המותג "קראון פלאזה". המלון היה אמור להימסר לניהולה של המבקשת בראשית שנת 2009 (להלן: "ההסכם" או "הסכם הניהול"). אין מחלוקת כי המלון לא נמסר לניהול המבקשת עד עצם היום הזה וכי היו עיכובים בהשלמת בנייתו. התובענה העיקרית והבקשה לסעד זמני הוגשו בגין טענות המבקשת כנגד המשיבה להפרת הסכם הניהול.

4.הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 25.3.2014. בהחלטה מאותו היום ניתן צו ארעי לפיו נאסר על המשיבה או מי מטעמה להתקשר עם צדדים שלישיים למתן שירותים נשוא הסכם הניהול או לבצע כל פעולה אשר יהא בה לפגוע בזכויותיה של המבקשת בהתאם להסכם הניהול. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 2.4.2014.

5.התביעה העיקרית הוגשה ביום 6.3.2014. מדובר בתביעה כספית ע"ס 1,725,000 ₪ וכן לסעד הצהרתי לאכיפת הסכם הניהול במסגרתו יורה בית המשפט למשיבה לקיים את התחייבויותיה בקשר להסכם הניהול ובכלל זאת מסירת המלון לידי התובעת לשביעות רצונה המלאה.

6.כפי שניתן להיווכח במועד הגשת התביעה העיקרית לא הוגשה בקשה לסעד זמני. הבקשה הוגשה רק לאחר שביום 13.3.2014, שבעה ימים לאחר הגשת כתב התביעה העיקרי, הודיעה המשיבה למבקשת על ביטול הסכם הניהול (נספח 3 לבקשה).

טענות המבקשת

7.במסגרת הסכם הניהול התחייבה המשיבה לסיים את הקמת המלון ולהעמידו לרשות המבקשת בתחילת שנת 2009. החל ממועד החתימה על הסכם הניהול דחתה המשיבה פעם אחר פעם את התחזיות באשר למועד מסירת המלון. לאורך השנים בוצעו עשרות פניות חוזרות ונשנות של המבקשת אל המשיבה בעל פה ובכתב לצורך קידום פתיחת המלון וקבלת מועד ריאלי לסיום בנייתו. בפועל, אף במועד הגשת הבקשה, חמש שנים לאחר המועד בו התחייבה המשיבה למסור את המלון, בנייתו לא הסתיימה בגין סכסוכים בין בעלי המניות במשיבה.

8.המשיבה אשר לא עמדה בהתחייבויותיה עפ"י הסכם הניהול גרמה למבקשת נזקים כבדים, הפסד כספים ואובדן רווחים בגינם נאלצה המבקשת להגיש את כתב התביעה העיקרי. לתדהמתה של המבקשת ביום 13.3.2014, שבעה ימים לאחר הגשת כתב התביעה העיקרי, הודיעה המשיבה למבקשת באופן חד צדדי על ביטול הסכם הניהול לכאורה בעקבות בחירתה של המבקשת שנתיים קודם לכן כמפעיל חיצוני לצורך ניהול המזון והמשקאות במלון (מכתב המשיבה מיום 11.3.2014, נספח 3 לבקשה).

9.לטענת המבקשת מעיתוי הודעת המשיבה עולה החשש כי הסיבה האמיתית בגינה מסרה המשיבה הודעה המתיימרת לבטל את הסכם הניהול, הינה רצונה להתקשר בהסכם ניהול עם גוף אחר במתכונת שונה ובמטרה לשנות את תנאי הסכם הניהול שהטיבו עמה.

יצוין כי במועד הדיון הוצגה ע"י ב"כ המבקשת חוות דעת מומחה שהוגשה ע"י צרפתי בהליך מול חפ"א, ערוכה ע"י רוני פיבקו בה מציין המומחה כי על מנת שהמשיבה תוכל לממש אפשרות למכור את המלון לפני הפעלתו, כדאי למשיבה להגיע לסיכום עם המבקשת לביטול הסכם הניהול גם במחיר תשלום פיצוי למבקשת.

10.המבקשת דחתה מכל וכל את טענות המשיבה ואת הודעת הביטול והבהירה כי לא חתמה על כל הסכם עם מפעיל מזון ומשקאות זה או אחר ולא הפרה את הסכם הניהול. לטענת המבקשת, לאורך כל תקופת ההתקשרות פעלה בהתאם להסכם הניהול וכיבדה את הוראותיו, זאת בניגוד למשיבה. לטענת המבקשת, במסגרת הסכם הניהול ניתנה לה שליטה ניהולית בין היתר במדיניות המזון והמשקאות. לפיכך, אפילו היתה מתקשרת עם מפעיל מסוים, לא היה בכך כדי להוות הפרה כלשהי של הסכם הניהול ובוודאי לא הפרה יסודית. המבקשת מדגישה כי הודיעה למשיבה עוד בשנת 2012 על בחירת מועמד כמפעיל מזון ומשקאות (נספח 5 לבקשה) וכי המשיבה לא טענה מעולם לביטול ההסכם.

11.המבקשת טוענת כי אפילו היה טעם בטענת המשיבה להפרה יסודית של ההסכם על ידה, הרי שהודעת הביטול ניתנה באיחור ניכר וחלוף הזמן מעיד על ויתור המשיבה על טענותיה בעניין זה.